אני 'מוזיקה

אוקיי זקנים, תקשיב.

אני מדבר עם אנשים בני 95 ומעלה, עם כמה צעירים-מצליפים צעירים גם שם, כמוני. אני רק בן 75, אבל אני "מבין" כשאתה מדבר על חלק מהמוזיקה בכנסייה.

הנה העסקה. כשגדלתי, לכנסייה שלי, כנראה גם לכנסייה שלך, היו הספרים האלה. זוכרים את הספרים? אוספים ענקיים של שירים שנכתבו בכל מקום החל מימי הביניים ועד איזאק ווטס, עידן פאני קרוסי, ועד שנים ספורות אחורה. שרנו הכל. מה שלא הבנו, היו מנהירי השירים הטובים יותר מסבירים, והבנתנו את הדברים של אלוהים גדלה בכל שירות שירים.

אף סגנון אחד לא זכה לכבוד מעל לסגנון אחר. היו שם מנגינות מהמורות ומהירות ושירים מפוארים שאתה רוצה לרצות. שירים שנוכל להתייחס אליהם ושירים שהיו "בחוץ" להבחין ביום אחר. שירים לצעירים, שירים לזקנים. מגוון.

מהר קדימה. זו המאה העשרים ואחת. בגדול, בני הנוער השתלטו על תוכנית המוזיקה. זה היה חכם יותר, חשבנו, לתת להם להשתלט, מאשר לראות אותם יורדים ברחוב לכנסייה אחרת ש"התעוררה ", או לאף כנסייה בכלל. וכל ה"חברים "שלהם (זוכרים את המילה הזאת? זה היה עכשווי רק לפני כמה שנים, עכשיו חייכו אליהם) יוכלו לשמוע על ישו. היינו מחייכים ונושאים זאת.

וכן. המוזיקה שהביאו הייתה לעתים קרובות קול תיאולוגית, גם אם ה"צליל "השני לא היה נעים למחצית מהקהילה. אבל המוסיקה שהם הביאו הייתה המוזיקה היחידה ששמענו אחרי זמן מה, לא התערובת הנהדרת שתיארתי למעלה. מוֹנוֹלִיטִי. קבוצה קטנה יחסית של הצעות מוזיקליות. חלפו ימי הביניים. הלך אייזק ווטס. נעלמה פאני קרוסבי. רק הדברים המגניבים עם עצם מדי פעם שנשלחו לקהל 95 ומעלה כדי להודיע ​​להם שהם בכנסייה …

כן, אנחנו הזקנים עדיין יכולים ללמוד. אנחנו יכולים "להמשיך הלאה" אם צריך. אבל האם זה חייב להיות במחיר של אוסף מוזיקה יקר שמסר אלוהים לעמו במשך מאות שנים?

קדימה, תנקה את הספרים האלה. חלקנו כל כך מבוגרים שאנחנו לא יכולים לראות את המסכים שלך ובוודאי שאנחנו לא יודעים את המילים ואנחנו לא יכולים להתנדנד בקצב. תן לנו הפסקה, כן? יידע אותנו שהכנסייה שעזרנו להביא לעולם רוצה להחזיר אותנו לכנסייה.

You may also like...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *